שמן אתרי

שמן אֶתֶרִי הוא שם שניתן לחומרים הנדיפים המקנים לצמח ארומטי את ריחו האופייני.

מאפייני השמן האתרי

כל השמנים האתריים מכילים תערובות שונות ומורכבות של חומרים כימיים נדיפים, בעלי מסיסות נמוכה מאוד במים. ברוב המקרים מרכיבי השמן האתרי שייכים לקבוצה המכונה “טרפנים“, 10 (“מונוטרפנים”) או 15 (“ססקוי-טרפנים”) אטומי פחמן. בשמנים האתריים נפוצים מונוטרפנים וססקוי-טרפנים מקבוצות כימיות שונות: פחמימנים, כהלים, קטונים, אלדהידים, פנולים ועוד. כמו כן ניתן למצוא בשמנים אתריים רבים חומרים נדיפים אחרים, בעיקר כאלה הנוצרים במסלולים ביו סינתטיים שמקורם בחומצה השיקימית, כגון אאוגנול, מתיל אאוגנול, מתיל חביקול, ונגזרות של סינאמאלדהיד .

השמן האתרי בצמחים מרוכז בבלוטות או בחללים מיוחדים. במשפחת השפתניים, לדוגמה, המכילה מספר עצום של צמחים ארומטיים, מתרכז בדרך כלל ב”שערות בלוטיות” (Glandular hairs), הנוצרות על גבי האפידרמיס, ומתמיינות מתוכו. קיימים טיפוסים אחדים של שערות בלוטיות: בלוטות גדולות יחסית, רב תאיות (Glandular peltate hairs) ובלוטות קטנות בנות 3–5 תאים (Capitate hairs).

תפקידי השמן האתרי בצמח

ריח: מרכיבי השמן האתרי נחשבים כ”מטבוליטים משניים” (חומרי ביניים בתוך מסלול מטבולי לצורך יצור חומר אחר) בצמחים, ותפקידם אינו ידוע. יש המשערים שהם בעלי תפקיד מכריע למשיכה וכאמצעי זיהוי לחרקים מאביקים.

הגנה מאויבים: השמנים האתרים לרוב רעילים לצמח, וסביר להניח שאגירתם בבלוטות מיוחדות היא התאמה המונעת “הרעלה עצמית”. קיימות ראיות רבות לפעילות שמנים אתריים ומרכיביהם כנגד נביטת זרעים, פטריות, חיידקים וחרקים. מכאן נובעת ההשערה המקובלת כיום היא שתפקידם המרכזי של השמנים האתריים הוא בבחינת הקניית יתרון הישרדותי לצמח על ידי הגנה מאויבים טבעיים, כגון מזיקים, מחלות, בעלי חיים וכדומה.

התאמה לתנאי האקלים: השמן האתרי בצמחים מרוכז בבלוטות או בשערות על פני האפידרמיס. השערות מקנות הגנה מפני קרינה. השמן יחד עם השעריות הדקות יוצרים “שכבת בידוד” וכך, בדומה לשמן ומים, העלה המצוי בסביבה רוויה מאבד פחות מים. בנוסף, מרכיבים נדיפים בשמן האתרי מתנדפים וכך תורמים לקירור העלה.

הפקת השמן האתרי

הפקת השמן האתרי בתעשייה ובמעבדה נעשית בשיטות פיזיקליות, כגון זיקוק באדי מים (Hydrodistillation), הפקה על ידי לחץ בקור (Cold press) ומיצוי בממיסים אורגניים. השיטה השכיחה כיום בתעשייה היא שיטת הזיקוק בקיטור (Steam distillation), המבוססת על הזרמת קיטור דרך מכל שבתוכו נמצאים הצמחים. הקיטור מעלה את לחץ האדים הכללי של התערובת, ובכך מאפשר לשמן להזדקק גם בטמפרטורה הנמוכה מטמפרטורת הרתיחה שלו. התערובת יוצאת מהמכל ומתקררת במעבה. השמן מופרד ממי העיבוי בזכות משקלו הסגולי הנמוך ומסיסותו הנמוכה במים.

המדדים המאפיינים את השמן האתרי הם:

• יבול: סך כמות השמן האתרי המתקבלת ממספר צמחים מסוימים או משטח נתון.
• תכולה: הכמות היחסית של השמן האתרי בחומר הצמחי (נמדדת על ידי הפקה מכמות נתונה של חומר צמחי).
• הרכב: מרכיבי השמן האתרי והיחסים הכמותיים ביניהם, נמדדים בשיטות כרומטוגרפיות, כימיות וספקטרליות.

בדיקת איכות נוספת לשמן האתרי הוא הבדיקה האורגנולפטית, מאחר שהוא משמש תעשיות טעם וריח. קיימים “מריחים” מקצועיים בסגנון הטועמים בענף היין.

שימושים

שמנים אתריים המופקים מצמחים משמשים לתעשיות טעם וריח – בשמים, תוספי מזון, מוצרי קוסמטיקה, סבונים וכו’.

לטענת הרפואה האלטרנטיבית, שאיפת אדי הריח מעוררת כימיקלים טבעיים המגרים את המוח והגוף לתגובה פיזיולוגית ורגשית. בדיקות מעבדה שנערכו לאחר שאיפת שמנים אתריים גילו את החומרים הפעילים במחזור הדם. שאיפת שמנים אתריים ניתנת לביצוע בהרחה ישירה מבקבוק, הדפה במבער (דיפיוזר) חשמלי, או כלי ובו מים חמים. ניתן לבצע עיסוי לאזורים שונים בגוף בשילוב עם שמן נשא צמחי או גם לבלוע חלק מן השמנים האתריים אולם אין לעשות זאת ללא ליווי והדרכה ממטפל מוסמך או רופא מטפל, בייחוד למטופלי כימותרפיה, נוטלי סטרואידים או קורטיזון ממינים שונים וכן נשים בהיריון.

הקשר בין סבון טבעי, קרם ברולה, ושני טון לבנדר

קיים קשר נסתר בין סבון טבעי, איכותי ואוכל טוב.

כמו קרם ברולה חם במסעדת יוקרה, סבון איכות מפנק יודע לעורר את החושים בתחושות מענגות – קרמיות עשירה ומזינה, ניחוחות מפקחי לב ומקפיצי חושים, ומעבר לכל הנאה גדולה שמגיעים לכפית או למקלחת הראשונה.

לכן, זה לא מפתיע שהתחושה כשעומדים מול מבחר מפתה של סבונים טבעיים איכותיים ומול ויטרינה של קונדיטוריה מוקפדת ומוצלחת היא כמעט זהה. פשוט עומדים נפעמים ואי אפשר להחליט עם מה להתחיל. רוצים לטעום ממש יותר מהכול, וממש לא פשוט להחליט על מה אפשר לוותר, כי, מה לעשות, לרוקן את החנות אי אפשר…

הכנת סבון טבעי בבית – פרויקט בסדר גודל קינוחי

אם נמשיך לזרום עם קו המחשבה הזה, אז לא מפליא שתהליך הכנת סבון טבעי בבית דומה מאוד להחלטה, מהסוג שקופצות על רובנו מדי פעם, להשתגע וללכת על “פרוייקט” קינוחי יוצא דופן מאחד מספרי הבישול הנוצצים שבדרך כלל בעיקר מפארים את המדף. יום אחד מיוחד, פשוט מחליטים ללכת עם הלב, נגד כל ההגיון והשכל הישר, ולהכין את ה-“מרקיז” ארבע סוגי שוקולד עם קרם אגוזי לוז ואגסים ביין קינוח לבן, שכבר שנה קורץ לכל המשפחה מהתמונה הזו שפרוסה על שני עמודים בשער הקינוחים.

זה אותו סיפור בדיוק עם הכנת סבון ביתי.

המדריך הזה נכתב על מנת ללוות, ללמד ולעודד אתכם, משלב החלום ועד ההתפעלות מהסבון הטבעי המוכן

תהליך הכנת סבון ביתי טבעי, היכרות כללית

תהליך הכנה של סבון טבעי, אחרי שמתנסים בו כמה פעמים הוא בעצם פשוט מאוד, ובהמשך לתיאוריית הקשר בין סבון לאוכל טוב שהזכרנו במבוא, דומה מאוד להכנה של פודינג.

כשמדברים על סבון חייבים רגע לגעת התהליך הכימי שאנחנו הולכים לבצע פה.

סיבון (sapofinication) הוא תהליך טבעי, די פלאי, שקורה כאשר משלבים שלושה מרכיבים יסודיים:

א. שומן

ב. בסיס (בדרכ נעזרים בסודה קאוסטית כבסיס מעולה)

 ג. תנועה פיזית של ערבוב וערבול.

כאשר מערבבים את השומן עם הבסיס ומערבלים, נוצרת מסה של סבון טבעי במרקם של “מעדן חלב” או פודינג חם, שאותה יוצקים לתוך תבנית להתקרר ולהתייצב.

לאחר כמה שבועות התהליך הכימי של החיבור בין השומן לבסיס מסתיים לגמרי, ומה שיש לכם בידיים זה סבון נפלא מוכן לשימוש. כמובן שיש עוד הרבה להסביר, אבל זו התמונה הכללית.

זה די פשוט ברגע שמנסים מספר פעמים!

האמת, זה נראה כמו פרויקט מפחיד, והתהליך באמת לוקח זמן. מצד שני, שימו לב שכל שלב מצד עצמו הוא פשוט מאוד, ושזמן העבודה בפועל הוא מועט והעבודה קלה ונעימה. מצד שלישי, ההמתנה היא קצת מבאסת. כשמסיימים את התהליך עצמו, אנחנו צריכים לחכות שהיצירה המופלאה שלנו תעבור תהליך יישון (עוד על הנושא הזה בהמשך). כשמכינים אוכל, בהמשך לאנלוגיה הקודמת, כל מה שמתחשק לעשות זה לטעום.

אני מאמינה שקצת סבל מוסיף הרבה תענוג בחיים, אז סבלנות והתרגשות זה שם המשחק פה.